יָם הַדְּמָמָה

'ים הדממה' – תערוכתה של יאנה רוטנר – היא החמישית  הנערכת במסגרת סדרת התערוכות המחקריות "אמנות בקומה השנייה" בבית ביאליק. במסגרת זו אמניות ואמנים מפתחים עבודות לתערוכה באצירתה של ד"ר סמדר שפי תוך עבודת חקר בארכיון בית ביאליק בהנחיה צמודה של מר שמואל אבנרי וגב' יהודית דנון מארכיון בית ביאליק. התערוכות מאירות זוויות ספציפיות במורשת ביאליק.

***

מסעות פנימיים, מישוש דפנות חלל המחשבות ובחינת המרחק שבין הסמוך והיציב למצב של מעבר, של ביניים. כך ניתן לתאר את קרעי הדרך הנפרשים בתערוכתה של יאנה רוטנר "ים הדממה". בשמונה צילומים מתגלים צמרות עצים, קטעי נוף ימי, נצנוץ אור על סיפון אונייה, ערפל. תוך השהיית המבט בהם, הולכת ומתפתחת דריכות, לצד מודעות לריק, לחלל. מתוך קשב עולה מצלול נסתר.

 "4:33", יצירתו של המלחין ג'ון  קייג',  נכתבה לכלי או הרכב, שנוכחים על במה.  הם אינם מנגנים דבר במשך ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות. הדממה מתמלאת ברחשי הקהל  באולם ובקולות מהחוץ. הקולות, שנתפסים בדרך כלל כרקע, כובשים את הריק וזוכים לשימת לב ומובחנים בחדות. באפור-שחור-תכלכל של הצילומים, המבקשים התבוננות מקרוב, נוצר המרחב לצליל הפנימי, למה שנבלע ומובלע בגעש היומיום.  ב"ים הדממה" מתאר ביאליק  היעדר ואקום קולי, את האופן בו שתיקה אינה בבחינת שקט:

וְכָל-הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שׁוֹתֵק;ּ

מֵאַחֲרֵי הָרֵחַיִם

שְׁאוֹן הַנַּחַל אֵינוֹ פוֹסֵק.

***

הצילום, כמו שירה, הוא דרך עקיפה, מעדנת, מרחיקה-מקרבת להתבוננות בעצמי ובעולם, והדבר עומד  בבסיס הזיקה של רוטנר לביאליק.  את המילה "מצלמה", המשמשת אותנו, חידש ביאליק.  המילה היא גביש של משמעויות: "צלם", "צל", ו"מה" צפונים בה.  צלם, מושג מספר בראשית בו נאמר שנברא האדם בצלם האלוהים, היה ציר סביבו התפתח לאורך דורות שיח על היחס בין המטאפיזי והפיזי בישות האנושית. לעיתים קרובות הוא נתפס כנקודת מוצא לאפשרות האנושית להגיע לממד רוחני של קיום.

הצל, אזור שאינו חשוף לאור ישיר, הוא דימוי למה שאינו מרפה, שאורב, לא פחות מכפי שהוא מקום מפלט מחום ואור מסמא. לאמנות חזותית  הצל קשור בעבותות. פליניוס (Pliny)  הרומי ייחס את  המצאת הציור לנערה ששרטטה את צללית פני אהובה כפי שהשתקפה על הקיר לפני שיצא למלחמה כדי לשמר את זכרו. השאלה "מה", הרהור  על משמעות, מלווה תהליכי יצירה כצל.

שְׁחוֹר הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ כּוֹבֵשׁ,

 

מַרְכִּיב צֵל עַל-צֵל וְכוֹפֵל;

 

כותב ביאליק ומדבר על עומק ועוצמת צבע ועל תחושה של לילה חיצוני ופנימי. השחורים-אפורים בצילומים של רוטנר הם אמנם של אובייקטים ממשיים בעולם, אך קסמם באופן בו הומה בהם תהום העומק של רבדים נסתרים מעין.

                                                                ***

שמונה עבודות מהוות את הסידרה "ים הדממה" של רוטנר. גודלן הוא מעט יותר מגודלה של גלויה, אמצעי  תקשורת שכמעט נעלם בעשורים האחרונים וכבר נכרך סביבו חוט נוסטלגיה. הן צולמו בביקור אחד ביוון, ויש בהן מהלך מתמשך של התבוננות מבחוץ על הסביבה עד כמעט התמזגות עם הטבע העטוף בליל. הדימויים  הם סטילס מבודדים מתוך סרט  16 מ"מ. שלא כמו סטילס המצולם ככזה, ושבשבריר השנייה של צילומו אינו נראה לעין הצלם, הדימויים ב"ים דממה" נבחרו מתוך התבוננות חוזרת, בהירה, בסרט צילום בו יש לפני ואחרי.  הם מגלמים רגע מדויק מאד, דק מן הדק של הימצאות, נוכחות של קיום.

 

וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם

 

אֵשֵׁב אַבִּיט אֶל-כּוֹכָבִי;

 

לִי אֵין עוֹלָם אֶלָּא אֶחָד –

 

הוּא הָעוֹלָם שֶׁבִּלְבָבִי.

 

אוצרת התערוכה - ד"ר סמדר שפי

 

 

כל הציטוטים מ"ים הדממה פולט סודות" מאת חיים נחמן ביאליק (חשון, תרס"ב).

ים הדממה (8 דימויים, צולם על פילם 16מ״מ), 2019-2020. הזרקת דיו על נייר ארכיב, 12X17ס״מ כל אחד.