בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

מִכְתָּב קָטָן לִי כָתָבָה,

וּבַמִּכְתָּב כָּתוּב לֵאמֹר:

"כֹּל שֶׁנַּפְשִׁי כֹּה אָהֵבָה,

כֹּל שֶׁרוּחִי כֹּה טִפֵּחָה,

מַה־שֶּׁהָיָה לִי מְקוֹר חַיִּים,

מַשְׂאַת נֶפֶשׁ וֶאֱמוּנָה –

אִם כָּל־אֵלֶּה, דּוֹד לְבָבִי,

מַעְיַן חַיַּי, נֶפֶשׁ נַפְשִׁי,

אִם כָּל־אֵלֶּה הָיוּ חֲלוֹם?

הֲשָׁכַחְתָּ? לֹא, לֹא תוּכָל!

לֹא! לֹא תָזִיד שְׁכֹחַ נֶצַח

מַה־שֶּׁנָּתַן נִשְׁמַת רוּחַ

חַיִּים אַחַת אֶל־אַפֵּינוּ;

מַה־שֶּׁהִדְלִיק שֶׁמֶשׁ אַחַת

בַּשָּׁמַיִם עַל רֹאשׁ שְׁנֵינוּ;

מַה־שֶּׁיָצַק חֲלוֹם פָּז אֶחָד

עַל־רוּחֵנוּ הַמְאֻחָדֶת –

לֹא! לֹא תָזִיד יָד לִשְׁלֹחַ,

לִנְתֹשׁ אֶת־הַפֶּרַח נָטַע

אֵל לְבַדּוֹ בִּלְבָבֵנוּ" –

קָרֹא אֶקְרָא אֶת־הַמִּכְתָּב.

וּכְיָד רַכָּה וַעֲנֻגָּה

תַּחֲרֹת פֹּה עַל־צוּר לְבָבִי

מִשְׁנֵה דִבְרֵי הָאִגָּרֶת:

"לֹא! לֹא תָזִיד יָד לִשְׁלֹחַ,

לִנְתשׁ אֶת־הַפֶּרַח נָטַע

אֵל לְבַדּוֹ בִּלְבָבֵנוּ."

וּמִזְּהַב הָאוֹר הַבָּהִיר

הַשֹּׁפע בְּעַד חַלּוֹנִי

אֶל חֲדַר בֵּיתִי, תָּקוּם שֵׁנִית

תַּזְהִיר נֶגְדִּי דְּמוּת תַּבְנִיתָהּ;

הִנֵּה הִיא בְּעֶצֶם תֻּמָּהּ:

קַלָּה הִיא עַל כַּנְפֵי רוּחַ

וּכְצִפֹּרֶת כְּרָמִים תִּנְהַר,

כְּלִילַת אוֹר וּבַת נְגֹהוֹת,

כְּמוֹ מִן־אוֹר לְאוֹר נִבְרָאָה –

הִנֵּה הִנָּן הָעֵינָיִם,

תָּאֳמֵי יוֹנִים מְלֵאוֹת שֶׁקֶט,

שֶׁמִּבָּבוֹתֵיהֶן יָאִיר

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ אוֹר שֶׁל־שָׁלוֹם,

אוֹר שֶׁל־חֶסֶד, טֹהַר נֶפֶשׁ –

וּבִזְהַב הָאוֹר הַבָּהִיר

בְּתוֹכֵחָה חֲרִישִׁית קָמוֹת

נֶגְדִּי עַתָּה הָעֵינַיִם,

וִימִיתוּנִי בְּתוֹכַחְתָּן;

דּוּמָם צוֹפוֹת וְשֹׁאֲלוֹת:

הָהּ! הַאֻמְנָם כָּל־זֶה, דּוֹדִי,

הָיָה מִקְסַם שָׁוְא וַחֲלוֹם?

לֹא, תַּמָּתִי! כִּי אָהַבְתִּי

וָאֹהֲבֵךְ בֶּאֱמוּנָה;

גַּם כִּי שַׁבְתִּי מֵאַחֲרָיִךְ –

מֵאַהֲבָה זֹאת עָשִׂיתִי:

זַכָּה אַתְּ מִהְיוֹת לִי חֲבֶרֶת,

קְדוֹשָׁה אַתְּ מִשֶּׁבֶת עִמִּי;

אַתְּ הֲיִי לִי אֵל וּמַלְאָךְ,

לָךְ אֶתְפַּלֵּל וְאֶעֶבְדֵךְ;

אַתּ הֲיִי לִי זִכְרוֹן קֹדֶשׁ;

זִרְחִי לִי בְּאוֹר הַחַמָּה,

רִמְזִי לִי מִכּוֹכַב מָרוֹם,

קִרְאִי לִי מֵהַלְמוּת לִבִּי

וּבִרְסִיס דִּמְעָתִי רְעָדִי –

לֹא! לְעָבְדֵךְ אֵל בְּרָאָנִי!

דִּמְעַת לֵילִי, רֹאשׁ אַנְחוֹתַי,

הַלְמוּת לִבִּי, נִשְׁמַת אַפִּי,

גַּם הָאַחֲרוֹן בַּחֲלֹמוֹתַי –

אֵלֶּה יִהְיוּ קָרְבְּנוֹתַי

לָךְ אַקְרִיבָה עַד בֹּא יוֹמִי.

תרנ"ז