בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

כִּי תִרְאֶה אוֹתִי מוֹרִיד דְּמָעוֹת,

וּלְמִסְפֵּד אֶקְרָא הָעֲנָנִים,

עַל־חֻרְבַּן אֵיזֹה אֶרֶץ פְּלָאוֹת,

עַל־אָבְדַן אֵיזֶה גַן עֲדָנִים;

וּמִן הַמֵּצַר אִם תִּרְאֵנִי,

כִּי־אֶשְׁאַף מֶרְחָב בַּל יָדָעְתִּי,

אַל־תָּנָד־לִי, אַל־תְּרַחֲמֵנִי –

דִּמְעָתִי דִּמְעַת שָׁוְא, מוֹדַעְתִּי!

גַּם־אִם בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִשְׂגָּבוֹת

מִמֶּנִּי תִּרְאֶה כִּי אֶתְהַלָּךְ;

כִּי־אֶתְאַו לִרְכֹּב בָּעֲרָבוֹת,

כִּי־אֶשְׁאַל לִהְיוֹת כְּרוּב אוֹ מַלְאָךְ;

אוֹ זְרֹעַ כָּאֵל לִי אֲבַקֵּשָׁה,

וְעוֹד כָּאֵלֶּה תִּלֵּי תִלִּים –

גַּם־אֵלֶּה, אֹודֶה לֹא אֵבוֹשָׁה,

רַק־דִּבְרֵי רוּחַ, מִלִּים, מִלִּים.

בְּדוֹר טָרוּד זֶה הָרָץ, הָרֹדֵף,

בְּצוֹק עִתִּים אֵלֶּה וּבְמַשָּׂאָם –

רַק רֵיחַ צְחוֹק אוֹ־כָזָב נֹדֵף

מִן־הַשָּׁמַיִם וְכָל־צְבָאָם.

לִי דִמְעָה אַחַת נֶאֱמָנָה,

שֶׁבְּסֵתֶר לִבִּי אֶסְבְּלֶנָּה,

וּבְשׁוּלֵי נַפְשִׁי הִיא נִצְפָּנָה,

וּמִדֵּי אֶרְעַב – אוֹרִידֶנָּה.

וַאֲזַי שֶׁאֱלָתִי: עֵת כַּכֶּלֶב

מְזֵה רָעָב בְּקֶרֶב חוּץ אֻשְׁלָכָה –

יִמָּצֵא אֶחָד מִנִּי אֶלֶף

עָלַי יַעֲבֹר בַּאֲנָחָה…

חשוון, תרנ"ו