לוגו בית ביאליק

בית ביאליק - מוזיאון ארכיון מרכז תרבות

יְנַסֵּר לוֹ כִלְבָבוֹ

חיים נחמן ביאליק
השיר 'ינסר לו כלבבו' ביוני 1926 יצא ביאליק בשליחות קרן היסוד והקרן הקיימת למסע. בן חמישה חודשים לאמריקה היה זה מפגשו הראשון עם הציויליזציה האורבנית של העיר ניו יורק אותה דימה לחיה בהולה ומטורפת.

יְנַסֵּר לוֹ כִלְבָבוֹ קוֹל הֲמוֹן הַכְּרָךְ,

יִמַּקּוּ בְּצַחֲנַת בִּצְעוֹ יַחְדָּו מֵץ עַל דָּךְ

וִיפַגֵּל קִיא כִבְשָׁנָיו זֹהַר שִׁבְעַת הָרְקִיעִים, –

הָאָבִיב כְּחֻקּוֹ נֶצַח, מָתוֹק, טָהוֹר, רָךְ,

מִכָּל הַחֲרַכִּים יָצִיץ וְאָתָה מֵרִבְבוֹת בְּקִיעִים.



וּשְׁתִיל הָרְחוֹב, נְטַע בֵּין-חֹמוֹת, תִּדְהָר צָעִיר,

לֹא זִהֲמוֹ הַכְּרָךְ בַּעֲשַׁן תִּימְרוֹתָיו,

עַל מַרְבַד גֵּז, צִיץ תְּמוֹל, יְרַקְרַק בָּהִיר

כְּאַמָּה עַל-אַמָּה פָּרוּשׂ מַרְגְּלוֹתָיו –

גַּם הוּא, כַּאֲבוֹת אֲבוֹת אֲבוֹתָיו

לִפְנֵי רִבֹּאוֹת שָׁנִים, בְּיַעֲרוֹת-עַד,

לִכְבוֹד הֶחָג הִתְחַדֵּשׁ מַחְלְצוֹתָיו,

וּלְתֵל עֲפָרוֹ צָמוּד כְּעוֹלֵל אֶל-פִּי שַׁד,

עַל-גַּל שָׁרָשָׁיו יָעִיר, מְלַבְלֵב וְנָהִיר,

וּבְכָל שַׁרְבִיטָיו וְזַלְזַלָּיו יָאִיר

וְרָעַד בּוֹ מִגִּיל כָּל-עוֹרֵק וְכָל-בַּד.



וּלְנֹכַח נֶטַע זֶה וּרְפִידַת דִּשְׁאוֹ,

הַנֹּהֲרִים לְתֻמָּם וּכְמִשְׁפָּטָם

אֶל זִיו אֲדֹנָי וּלְנִדְבַת קֶרֶן יִשְׁעוֹ

מִמְּצָרֵי רְחוֹב רְצוּפֵי צֹר וּבַרְזֶל כַּשִּׁרְיָה,

מִנַּהֲמַת שׁוּק, מִטֻּמְאַת עִיר וּמְתִים –

מְלֹא רֶגַע נִדְמָה לִי, אַךְ רֶגַע קָטָן,

וְהִנֵּה נִתַּק פִּתְאֹם, אֵין יוֹדֵעַ לָמָּה,

וּבְעֶצֶם תָּקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ, שְׁאוֹן הַקִּרְיָה,

וַיַּעֲמֹד מֵת הַיְקוּם, וּכְפֶסֶל חָרָשׁ נָסָךְ,

וַתְּהִי הַדְּמָמָה!

וְשָׁם, מִבֵּית לַדְּמָמָה, מִלִּפְנַי וְלִפְנִים,

לִי נִצְנֵץ רֶגַע קַל, וּכְמוֹ מִסְּדַק הַמָּסָךְ,

וַיַּחְלְפֵנִי כְּחֵץ מְעַט מֵחֲזוֹן הַבָּאוֹת.

וָאֶקְרָא בְלִבִּי: קֵן הַשָּׂטָן!

מְקוֹר כָּל-נִגְעֵי אֱנוֹשׁ וְחֵיק כָּל-זְוָעוֹת,

הַכְּרָךְ, בּוֹ מָאַס לְשִׁכְנוֹ חֶסֶד אֱלֹהִים

וְלֹא תָלִין עֵינוֹ בוֹ לָעַד וְלֹא תִנְוֶה –

אַחֲרִיתְךָ אַחֲרִית סְדוֹם וְנִינְוֵה!

גַּם עַתָּה, בְּכָל-חֲלִיפוֹתֶיךָ, צְבָא רְגָעִים,

בְּכָל-שְׁאוֹן רַעַמְךָ וּבִמְהוּמַת

יָמֶיךָ, טְפוּלֵי פְלָאִים עַל-פְּנֵי פְלָאִים,

הֲלוּמֵי גְבוּרוֹת-יָד וּתְבוּנוֹת כַּפָּיִם,

כַּבִּירֵי זְרָמוֹת וַעֲצוּמֵי גַלִּים –

רְאֵה, מַה-בָּלֶה וְחָדֵל אַתָּה לְעֻמַּת

הַקַּל בִּיצִירֵי אֵל הַקַּלִּים!

גַּלְגִּלְּךָ סוֹבֵב עוֹד, אַךְ עוֹד לֶאֱלוֹהַּ יָמִים,

וְחִצִּים עוֹד בְּאַשְׁפָּתוֹ, וּבְרָקִים לוֹ וּרְעָמִים;

וּבְבוֹא הַיּוֹם הַהוּא, יוֹם דִּין וּמַסָּה,

כִּי תִשְׂגֶּה מְאֹד, וְרַב מִנְשׂוֹא הַמַּשָּׂא,

וְכָבַד מְאֹד הָעֹל – וְהִתְפּוֹרַרְתָּ פִּתְאֹם

כִּמְלוּנַת תֶּבֶן!

וּכְכָל אַחֶיךָ, מְצוּקֵי בַרְזֶל וְאֶבֶן,

קַרְתַּגָּה, תַּדְמוֹר, רַעַמְסֵס וּפִיתוֹם,

גַּם אַתָּה בְּפִי שְׁאֹל מִזַּעְפְּךָ תִּשְׁקֹט.



אַךְ גַּם לְעֵת כָּזֹאת, וְאַחֲרֵי זֹאת,

בַּאֲבֹד כָּל-שָׂרִיד לְךָ וְהָיִיתָ לְבָעֵר,

בַּאֲשֶׁר הוּא בְּחֵיק אֱלֹהִים וְתַחַת שְׁחָקָיו

עוֹד אֶחָד עֵץ עַל אֶחָד תֵּל, כַּאֲבוֹת

אֲבוֹת אֲבוֹתָיו בְּיַעֲרוֹת-עַד לְפָנִים,

עַל גַּל שָׁרָשָׁיו, רַעֲנָן וְרָטֹב, יִשְׁקֹד.

וּכְסֵמֶל נְעוּרֵי-עַד לְלֹא בְלוֹת וְרָקָב,

בְּאֵיתַן אוֹן, מֵאֹפֶל תְּהוֹם יִדָּלֶה,

עִם אָבִיב וְאָבִיב חָדָשׁ, אַךְ יִגָּלֶה,

לְחַיִּים חֲדָשִׁים יָקִיץ וְיִתְנָעֵר.

וְדָבַק בְּתִלּוֹ, וּמָתְקוּ לוֹ רְגָבָיו,

וּמָצָה וְרָוָה מִכִּלְיוֹתָם לְשַׁד,

וּבָאוּ שְׂפוּנֵי טְמוּנֵי תְהוֹם בִּבְשָׂרוֹ,

וּבָלַע חֵילָם וְיָנַק שִׁפְעָם;

וּבְלָבְשׁוֹ מַדֵּי חַגּוֹ, צִיצִים לְבָנִים,

סוּת טֹהַר, רִקְמַת יְדֵי אֱלֹהִים לְהִתְפָּאֵר, –

וּפָחַד, וְנָהַר, וְעָמַד כְּיֶלֶד נִפְעָם,

וִיעַלַּע זִיו מְלֹא פִיו כָּל-צִיץ וְעָלֶה,

וְהָמוּ כְתִירוֹשׁ כָּל-עֲסִיסֵי קְרָבָיו,

וְהָיָה כְאֹבֵד בְּעָשְׁרוֹ וּבִיקָרוֹ,

וְרָעַד בּוֹ מִגִּיל כָּל-עוֹרֵק וְכָל-בַּד.

סיון, תרפ"ו, ניו-יורק.

 

איור ביאליק יושב לצד שולחנו בחדר העבודה מאת חיים גליקסברג

איור: חיים גליקסברג