בביקורו של ביאליק בתל-אביב בשנת 1909, ערב שובו חזרה לאודסה, אירגנה אגודת המורים נשף פרידה לכבודו של המשורר הלאומי. הנשף כלל סעודה מפוארת ומרובת מנות, כשכל מנה נקראה על שם אחת מיצירותיו הידועות, והופיעה בתפריט שנשא את הכותרת "פת ערבית - מגילת האש". מנת הדגים זכתה לשם "משט במרחקים", בשר העוף "אל הציפור" והבשר הצלוי הפך ל"אריה בעל גוף".
ביאליק עצמו היה אדם בעל תאבון בריא ויצירתו גדושה בתיאורים מגרים של סעודות דשנות כמו זו המופיעה במקאמה "אלוף בצלות ואלוף שום" שראתה אור ב1928 ומתארת את שולחן המלך העמוס ב"דגי נהרות ודגת ימים, וצלי אש מבושל בחלב ציפורים, צפיחיות בדבש ואספוגים מתוקים" ועוד ועוד.
סופו של אותו נשף חגיגי לכבודו של ביאליק הותיר טעם מר בקרב משתתפיו שציפו למילות עידוד ושבח למפעל ההתיישבות בארץ ישראל, ולמורת רוחם בחר ביאליק לקרוא בפניהם קטע מסיפורו "מארינקה" שטרם ראה אור, המתאר סיפור אהבה בין נער יהודי לנערה גויה.
המאזינים המאוכזבים התרעמו על עצם הבחירה בסיפור "הגלותי" וביקורו של ביאליק הסתיים בנימה צורמת, נבוכה ועוגמת נפש. רק ארבע עשר שנים מאוחר יותר, ב26 במרץ 1924, יחזור ביאליק לארץ ישראל והפעם עם מאניה אשתו על מנת לבנות את בית הקבע שלהם בעיר תל-אביב.
