"פתאום נשמעו גניחות ואנחות מפינת החדר. זה ימים אחדים הסביר ביאליק- שאני שרוי בצער, כלבי בית הכרם החצופים נשכו את קאפי הכלבלב שלי ופצעוהו פצעים קשים והוא מתגולל ביסורים נוראים. צער גדול הוא לראות בסבלו, לשמוע את אנחותיו שהן כאנחות אדם דווי.״
בתיאור מכמיר לב ממשיך הסופר צבי קרול ומתאר את מסעו לצידו של ביאליק כשכלבו הפצוע בזרועותיו אל הוטרינר בנחל קדרון שבירושלים.
״פתח לנו ערבי כושי שלא ידע כלל איזה אורח נזדמן לו עתה. הרופא לא היה אותה שעה. הוא הכניסו לחדר והשיחה נתפתחה ברמזים. לדבר עמו בשפתו לא ידענו שנינו ואולם למראה החיה הפצועה הבין הכל. מיד הכניס את הכלבלב לכלוב, שאל לשמו ולשם בעליו, בקושי רב הסברנו לו זאת ואולם רוחו של ביאליק לא שקטה, הוא היה מוכן לחכות כמה שעות עד בואו של הרופא.
לבסוף לקח פיסת נייר וכתב לרופא את תולדות הכלב ופרטי פציעתו ומחלתו ועד מהרה נתמלא גליון שלם מכתב ידו היפה של ביאליק, יצירה פיוטית על החיה הפצועה והוא ביקש את הרופא שירפאהו במסירות ובנאמנות וחתם את שמו.״
קאפי היה כלב רחוב שנטפל באחד הימים אל ביאליק ומאז לא עזבו. הסופר יעקוב פיכמן מספר כי היה נגרר אחרי המשורר לכל מקום ואף ל״אוהל שם״ שם הרצה ביאליק ב״עונג שבת״ כשקאפי נהג לעלות על כסא שעמד מאחורי הדובר ולהמתין בסבלנות וברוב קשב תוך שהוא סוקר את הקהל המשועשע עד שבעליו יסיים את הרצאתו.
קאפי היה גם כלבו של הגיבור בספרו של הקטור מלו ״באין משפחה״ שתרגם רבניצקי ידידו ושותפו של ביאליק בשנת 1923 וככל הנראה בחר ביאליק לקרוא לכלבו בשם זה בהשראת הספר שהיה פופולארי ביותר באותה עת.
בתמונה: ימימה בתה של שושנה פרסיץ לימים מילוא ממיסדי תאטרון הקאמרי עם קאפי בזרועותיה.
